מבוטחים נכבדים,
בשל העיסוק הרב בעת האחרונה בנושא הסכמה מדעת, בחרנו הפעם להביא בפניכם פסק דין הדוחה את טענות התביעה בדבר אי מתן הסכמה מדעת לניתוח.
עניינה של התביעה סיבוך של פגיעה באחד מצינורות המרה, במהלך ניתוח בגישה לפרוסקופית לכריתת כיס מרה, אשר בוצע על ידי הנתבע. לאחר זמן מה אובחן הסיבוך והתובע עבר ניתוח נוסף.
מומחה מטעם בית המשפט קבע, כי מדובר בסיבוך בלתי ניתן למניעה, והפגיעה בצינור המרה נעוצה בווריאנט מבני אצל המטופל-התובע ולא ניתן היה לאבחנה במהלך הניתוח.
המומחה קבע, כי לא נדרש לעבור לניתוח פתוח במהלך הניתוח, ובכל מקרה, מדובר בצעד שבסבירות גבוהה יכול היה להוביל לאותה פגיעה. עם אבחון הדלף, היה מוצדק לטפל באופן שמרני ורק כאשר הטיפול לא צלח, היה מקום לעבור לפתרון ניתוחי מתקן.
בית המשפט קיבל את קביעות המומחה מטעמו ודחה את התביעה.
בהתייחס לסוגיית ההסכמה מדעת - נקבע, כי התובע הוחתם על טופס הסכמה ייעודי המפרט את הסיבוך, כמו גם שניתנו לו ההסברים הנדרשים.
בנוסף השופט התרשם, כי התובע לא היה מעוניין לשמוע הסברים מפורטים מעבר לאילו שניתנו לו, כיוון שהיה נתון במצב נפשי פנימי בו לא רצה להפנים הסברים על סיכונים וסביר שלא נחרט בתודעתו ההסבר שניתן. בהקשר זה נקבע, כי בחירה שלא לדעת ולסמוך על הרופא, גם היא בחירה ואף לגיטימית. הנתונה בידיו של המטופל, בפרט כאשר ברור לו שמדובר בניתוח המחוייב ממילא, גם אם אינו ניתוח חירום (סעיפים 3,4 בפסק הדין).
בברכה,
יעל גרשטנסקי
החברה לניהול סיכונים ברפואה בע"מ
Duck Design
