באחרונה ניתן פסק דין, ראשון מסוגו, של בית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ), המקבל עתירה כנגד החלטה של ביה"ד הארצי לעבודה, שהובאה לפתחו, בשאלה של היקף חיסיון פסיכולוג מטופל, במסגרת תביעה אזרחית שהגישה העותרת בביה"ד האזורי לעבודה נגד המעסיק, בטענה להטרדה מינית והתעמרות מצד מעסיקיה, אשר הסבו לה נזק נפשי. השאלה בה דן בג"ץ היתה, האם יש מקום לחייב את העותרת לחשוף את הרישומים של הפסיכולוגים שטיפלו בה, כדי שאלה יוצגו לפסיכיאטר מטעם המעסיק, לצורך בחינת קיומו של נזק נפשי, כנטען ע"י העותרת.
להלן עיקרי פסק הדין של בג"צ:
הקן המנחה בפסק דין זה, הינו כלפי הערכאות המשפטיות הנמוכות הדנות בעניינים של הסרת חיסיון של פסיכולוג מטפל, ובא ללמד כיצד יש לאזן בין הזכות לפרטיות לבין זכות הנתבע להתגונן.
בית המשפט מבהיר, כי כל מקרה יבחן לגופו, בתביעות נזיקיות בכלל ובתביעות כתוצאה מהטרדה מינית, בפרט.
בהתאם לקביעת בג"צ בפסק דין זה, אנו למדים, כי הזכות לחיסיון ולפרטיות, במיוחד בנושא רגיש כמו טיפולים נפשיים, היא זכות עליונה, אשר אינה מוסרת אוטומטית מעצם הגשת תביעה, אלא יש למצוא את האיזון הנכון בין זכות חשובה זו לבין זכות הנתבע להתגונן.