תיאור האירוע

אישה בת 48 פנתה למרפאת שיניים על-מנת לשקם אזורים מחוסרי שיניים בצד שמאל בלסת עליונה ובצד ימין בלסת תחתונה.

המתרפאה התקבלה על-ידי שני מנהלי המרפאה, רופאי שיניים, שלאחר בדיקה קלינית ורנטגנית המליצו על שיקום באמצעות תותבות נשלפות.

בשל העדפתה לקבל שיקום קבוע ולא שיקום נשלף, הופנתה על-ידי מנהלי המרפאה לייעוץ של מומחה לכירורגיה פה ולסת. המומחה, ממרפאה אחרת, המליץ שלא לבצע כל השתלה ללא פרוצדורה מקדימה של השתלת עצם, עקב ספיגת עצם ניכרת ואובדן במימד הוורטיקלי.

המתרפאה חזרה אל מנהלי המרפאה עם ההמלצה של המומחה. מנהלי המרפאה שבו והציעו למתרפאה לבצע תותבות נשלפות, אך בשל התעקשותה, ולאחר שהוצגו בפניה הסיכונים בשיקום קבוע, הפנו אותה לביצוע ההשתלות אצל רופא אחר במרפאתם, האמון על ביצוע השתלים.

בעקבות ההשתלות, נגרמו למתרפאה נזקים, שלגבי היקפם וחומרתם קיים ויכוח. עם זאת, מוסכם כי נגרמה לאישה הפרעה בתחושה בשפה בצד ימין בלסת התחתונה.

המתרפאה תבעה את הרופא, שבצע את ההשתלה וכן את שני הרופאים, מנהלי המרפאה בגין הנזקים שנגרמו לה.

ניתוח האירוע

טענות הצדדים

לטענת המתרפאה, נגרמו לה כתוצאה מהטיפול הנזקים הבאים: אבדן תחושה בשפה מצד ימין בלסת התחתונה, סינוסיטיס כרוני בסינוס המקסילרי משמאל  ופגיעה בתפקוד מפרק הלסת.

כמן כן, טענה המתרפאה כי לא הוסבר לה טרם ביצוע ההשתלה, הסיכון לפגיעה בתחושה  כתוצאה מההשתלה וכי היא לא הייתה מודעת לסיכון זה.

המתרפאה לא הכחישה כי הוצע לה פתרון שיקומי באמצעות תותבות נשלפות והיא זו שבחרה בביצוע שיקום על-גבי שתלים.

לטענת הרופא המטפל ומנהלי המרפאה, הסיכון לפגיעה בתחושה הוסבר היטב, למרות שאין ברשומה הרפואית כל רישום או אזכור המעיד על דיונים או הסברים שניתנו, בדבר הסיכון לפגיעה עצבית במהלך ההשתלה. העובדה כי הם  הפנו את המתרפאה לכירורג פה ולסת מחוץ למרפאה, מעידה על כך שהטיפול במתרפאה לא נתפס על ידם כמקרה רגיל.

בנוסף, טענו הרופא המטפל ומנהלי המרפאה, כי לא קיימת הפרעה בתפקוד מפרק הלסת ו"הסינוסיטיס" שאינו אלא התעבות רירית, היה קיים גם טרם ביצוע ההשתלות.

בית המשפט מינה מומחה מטעמו, שקבע כי לא ניתן לקשור את הסינוסיטיס באופן חד משמעי לשתלים, אין הפרעה במפרק הלסת, אך על-פי צילום CT, ניתן לקבוע שההפרעה בתחושה מקורה בשתלים.  

ההכרעה המשפטית

הסוגיה כיצד על רופא לנהוג, במקרים בהם מתרפא, אינו מקבל את התוכנית המוצעת ודורש תוכנית אחרת, הוכרעה על-ידי קביעת השופט: "מטפל רפואי בכלל ומומחה בתחום בפרט, אינו מבצע טפול רפואי רק על-פי רצון המטופל וראוי לו להימנע מטיפול שהוא עצמו סבור שאינו נכון... לנתבע עמדה יכולת הבחירה באם להעניק את הטפול הרפואי לו נדרשה התובעת באם לאו".

עוד קבע השופט כי: "העדר רישומים רפואיים נזקף לחובת הנתבעים ולטובת התובעת".

בהעדר רישומים, קיבל השופט את הסברה של המתרפאה, כי לו ידעה את משמעות הסיכון הפוטנציאלי, לא הייתה בוחרת בדרך טיפול זאת.

השופט מצא את מנהלי המרפאה ואת הרופא המטפל אחראים לנזק שנגרם. מנהלי המרפאה אחראים, היות ושמשו מנהלים רפואיים של המרפאה המדוברת, ערכו את תכנית הטיפול ואף גבו את התשלום עבורה. את הרופא המטפל מצא בית-המשפט אחראי בשל ההחלטה שקיבל לבצע את ההשתלות.  

לאור זאת, קבע בית-המשפט כי אכן הייתה רשלנות ועל הרופא היה לצפות את הנזק.

לקחים

1. החלטה על ביצוע תוכנית טיפול - על הרופא המטפל חלה החובה לבחור את הטיפול הניתן למתרפא, תוך התבססות על שקולים מקצועיים. גם במקרים בהם המתרפא לוחץ על תוכנית טיפול מסוימת ו"מוכן לקחת על עצמו את האחריות", חובת הבחירה בטיפול הראוי, מוטלת על הרופא המטפל. יש לתת למתרפא לבחור בין חלופות סבירות, אך אם המתרפא מתעקש על טיפול שאינו סביר בעיני הרופא, חובה עליו להימנע ממתן טיפול שכזה. כאשר מדובר בטיפולים אלקטיביים, עומדת לרופא הזכות לאי מתן טיפול.
2. הסכמה מדעת - במידה ונדונות מספר חלופות טיפוליות, יש לתעד זאת ברשומה. אם קיימת חלופה העדיפה בעיני הרופא, יש לציין זאת במפורש בתיעוד.יש לתעד את ההסברים שנתנו למתרפא. מומלץ לתעד שאלות שנשאלו על-ידי המתרפא, כיון שיש בהן להעיד על עומק מעורבותו בסוגיה והבנתו אותה. ללא תיעוד של מהלך קבלת ההסכמה, יקשה על הרופא המטפל להוכיח שאכן ניתנו ההסברים הנדרשים למטופל על-מנת לקבל הסכמה מדעת.
   יצוין, כי לתיעוד יש משנה חשיבות במקרים מיוחדים כדוגמת מקרה זה, בו התעקשה המטופלת לקבל טיפול שלא הומלץ על-ידי הרופאים המטפלים.
3. חלוקת האחריות - המעורבים בטיפול, בין בתכנון ובין בביצוע, נתפסים כאחראיים לנזקים. עם זאת, אחריותו של הרופא המבצע גדולה מזו של הרופא המתכנן. תפיסה זו חשובה בעידן מרפאות התאגיד ורפואת המומחים. במרפאות גדולות, קובעים לעיתים מנהלים רפואיים את תוכנית הטיפול ומעבירים את הביצוע לאחרים. גם יועצים רפואיים המחווים דעה ומתווים פתרונות, נושאים באחריות במקרה של נזק למתרפא.
   רופא המועסק על-ידי מרפאת תאגיד, אינו פטור מאחריות אם ביצע טיפול שהוטל עליו על-ידי מנהלי המרפאה ואם הוא סבור כי הטיפול אינו תואם בשום אופן למקרה, חובה עליו לסרב לבצעו.

לתרשים

חזרה